Hagahot Maimoniyot Zekhiyah uMatanah 8 – הגהות מיימוניות זכייה ומתנה ח‏ – Mishneh Torah

(א) הסומא או הפיסח או הגידם או החושש בראשו או בעינו או ברגלו או בידו^א וכיוצא בהן, הרי הוא כבריא לכל דבר בממכרו ומקחו ומתנותיו^ב. (ב) אבל החולה שתשש כוח כל גופו וכשל^ג מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו^ד בשוק והרי הוא נופל על המיטה, הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינן כמתנות הבריא:
כיצד, שכיב מרע שציוה^ה ליתן לפלוני כך וכך וליתן לפלוני כך וכך^ו, בין בחול בין בשבת, בין כתב בין לא כתב, זכו הכל כשימות בכל מה שנתן להן, ואינו צריך קנין, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן:
ודבר זה מדברי סופרים. אף^ז על פי שאינה קונה^ח אלא מדבריהם, עשו אותה כשל תורה, כדי שלא תיטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין. (ג) לפיכך אם אמר, קנו ממני, אפילו בשבת, קונין ממנו, שזה הקנין אינו צריך. (ד) ואין שכיב מרע צריך לומר אתם עדי, אלא כל השומע דבריו הרי זה עד, שאין אדם משטה בשעת מיתתו: (ה) שכיב מרע שציוה ליתן מתנה לעובר שבמעי אשתו^ט, זכה העובר, מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, כמו שביארנו. (ו) אמר, אם ילדה אשתי זכר יטול מנה, ואם נקבה מאתים, ילדה זכר, נוטל מנה, ילדה נקבה, נוטלת מאתים, ילדה זכר ונקבה, הזכר נוטל מאה והנקבה מאתים, ילדה טומטום או אנדרגינס, נוטל בפחות^י שבשניהם: (ז) שכיב מרע שאמרו לו, נכסיו למי, ואמר להם, דומה שיש לו בן או שאשתו מעוברת, עכשיו שאין לו בן או שאין אשתו מעוברת נכסיו לפלוני, ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת, אף על פי שהפילה או מת הבן אחר כן^יא, אין מתנתו מתנה: (ח) מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה, ואין אחד מהן^יב זוכה בדבר שציוה לו, בין מקרקעין בין מיטלטלין^יג, אלא לאחר מיתה. (ט) לפיכך מוציאין לכתובת האשה ולמזון האלמנה והבנות מיד אלו שציוה^יד להן, שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתובה ובמזונות, ואלו שנתן להן לא יקנו אלא לאחר מיתה: (י) מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בין היתה^טו במקצת נכסיו בין היתה בכל נכסיו, חוששין לה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, והואיל ומתנה זו לא תקנה אלא לאחר מיתה, אין שטר לאחר מיתה, והרי המתנה בטילה. (יא) ואם קנו ממנו כדי ליפות כוח המקבל, כגון שכתוב בה^טז וקנינו ממנו מוסף^יז על מתנה זו, הרי היא קיימת: (יב) שכיב מרע שאמר, כתבו ותנו מנה לפלוני, ומת קודם שיכתבו ויתנו לו, אין כותבין ואין נותנין, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה. (יג) ואם אמר כתבו כדי ליפות כוח המקבל, כגון שאמר, תנו מנה לפלוני^יח ואף כתבו וחתמו^יט ותנו לו, הרי אלו כותבין^כ ונותנין לאחר מיתה: (יד) שכיב מרע שכתב כל נכסיו מתנה סתם, ולא שייר כלום, אם עמד חוזר, ואפילו קנו מידו כדי ליפות את כוחו, בין שהקנה כל נכסיו לאחד בין שכתבם לשנים, שאומדן^כא דעת הוא שלא נתן זה הכל אלא ונתכוון^כב שלא יקנו כלום אלא אחר מותו: (טו) שייר כלום לעצמו, בין קרקע בין מיטלטלין, הרי זו מתנה במקצת, וסתמה כמתנת בריא, שקונה מזמן הכתיבה, לפיכך אינו חוזר. והוא שקנו מידו, שמתנת שכיב מרע במקצת צריכה קנין, בין עמד בין לא עמד: (טז) במה דברים אמורים, בשנתן סתם, שהרי אנו אומדין דעתו ואומרין, הואיל ושייר לא נתכוון אלא להקנות לו מחיים כמתנת^כג בריא. (יז) אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכיב מרע, שאינו קונה^כד אלא לאחר מיתה, אינו צריך קנין, ואם עמד חוזר, ואם לא עמד קנה זה המקצת. ואם היה בה קנין, לא קנה אלא אם כן היה מייפה כוחו, כמו שביארנו: (יח) אל תטעה בשכיב מרע שכתב כל נכסיו, ופירש שנתן הכל מעכשיו, והקנה מחיים, שאין זו מתנת שכיב מרע, אלא כשאר כל מתנות הבריאים, שאם הגיע השטר ליד המקבל, או שקנו מיד הנותן, קנה הכל, ואינו יכול לחזור בו: (יט) הנותן מתנה כשהוא שכיב מרע, וכתוב בה בחיים ובמוות, או מחיים ובמוות, בין בכל בין במקצת, הואיל ויש^כה בה ובמוות הרי זו מתנת שכיב מרע, שזה שכתב בה ובמוות שלא יקנה אלא לאחר מיתה, וזה שכתב בה בחיים^כו סימן ליישב דעתו שיחיה מחולי זה: (כ) שכיב מרע שנתן הנכסים שהדבר הגלוי^כז שהן כל הנכסים שיש לו, הרי זו כמתנה במקצת, ואם קנו מידו ועמד, אינו חוזר, חוששין אנו שמא נשארו לו נכסים אחרים במדינת הים, עד שיאמר, כל נכסי שהן אלו, או שיהיה מוחזק שאין לו נכסים אלא אלו, ואחר כך תהיה מתנה בכל: (כא) שכיב מרע שכתב^כח כל נכסיו לאחרים, רואים, אם כמחלק כתבן, אם מת קנו כולם, עמד, חוזר בכולם. ואם כנמלך, אחר ששייר חזר וכתב וחזר וכתב^כט, וקנו מידו על כל אחד ואחד, מת, קנו כולן, עמד, אינו חוזר אלא באחרון, שהרי נתן לו כל נכסיו הנשארים: (כב) הכותב כל נכסיו לעבדו, ועמד, חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, שהרי יצא עליו שם בן חורין: (כג) שכיב מרע שציוה מחמת מיתה, כגון שהיתה דעתו נוטה שהוא מת ודאי, וניכר דבר זה מכלל דבריו, אף על פי שקנו מידו במקצת, אם עמד חוזר: (כד) המפרש בים^ל, והיוצא בשיירה^לא, והיוצא בקולר, והמסוכן, והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חוליו, כל אחד מארבעתן כמצוה מחמת מיתה הוא^לב, והרי דבריו ככתובין וכמסורין, ומקיימין אותן אם מת, ואם ניצל ועמד, אפילו קנו מידו במקצת, חוזר, כדין כל מצוה מחמת מיתה: (כה) שכיב מרע שניתק מחולי לחולי, אם לא עמד ולא הלך על משענתו בשוק, מתנתו מתנה. (כו) עמד בין החולי שציוה בו ובין החולי שמת ממנו והלך על משענת^לג, אומדין אותו על פי רופאים^לד, אם מחמת חולי הראשון מת, מתנתו קיימת, ואם לאו, אין מתנתו קיימת.⁠^לה הלך בשוק בלא משענת, אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות: (כז) מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמתוך חולי זה^לו שציוה בו מת, ואין העדים מצויין לשאול להם, אף על פי שהרי זה המצוה מת, הרי המתנה בטילה, שאין מיתתו ראיה, שמא עמד מחולי שנתן בו המתנה^לז ואחר כך חלה חולי אחר ומת. לפיכך הנכסים בחזקת היורשין, עד שיביא ראיה שמתוך החולי^לח שנתן בו מתנה זו מת:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה

הערות

^א ד (מ׳ברגלו׳): בידו או ברגלו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ב ת1 (מ׳ומקחו׳): ובמקחו ובמתנותיו. ד (מ׳דבר׳): דבריו במקחו או בממכרו ומתנותיו. שינוי לשון לגריעותא.

^ג ד (מ׳גופו׳): הגוף וכשל כחו. גם זה שינוי לשון לגריעותא.

^ד ד: רגלו. אך אדם מהלך על שתי רגלים.

^ה בד׳ נוסף: ואמר. תוספת מיותרת.

^ו בד׳ לית מ׳וליתן׳, אך בהמשך מדובר על רבים שזכו.

^ז ב1, ת2-1: ואף. וכך ד (גם פ, ק).

^ח ד (מ׳שאינה׳): שאינו אלא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים. ומוסב על המתנה.

^ט ד: אמו. אך בהמשך מבואר שמדובר דוקא באשתו.

^י ב1, ת2-1: כפחות. וכך ד (גם פ, ק).

^יא ב1, ת2-1: כך.

^יב ד (מ׳אחד׳): אחר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יג ד (מ׳מקרקעין׳): במקרקע בין במטלטלי. שינוי לשון לגריעותא.

^יד בד׳ נוסף: לתת. ואין בכך צורך.

^טו ד: שהיתה. וכן בסמוך. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^טז בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^יז ד: מוסיף. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא בתרא קנב:, אך בכ״י פריס 1337 שם כבפנים.

^יח בד׳ נוסף: ואמר. תוספת מיותרת.

^יט בד׳ לית. אך בגמ׳ בבא בתרא קלו. כבפנים (בארמית).

^כ בד׳ נוסף: וחותמין. בהערה הקודמת גרע וכאן הוסיף.

^כא ד: שאומד. שינוי לשון שלא לצורך.

^כב ד: שנתכוון. ע׳ לעיל ו, כג הערה 15.

^כג ד (גם פ): במתנת. אך הוא אינו בריא.

^כד בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^כה ד (גם ק): וכתוב. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ולשון הדגשה היא.

^כו ד: מחיים. אך רבנו נקט את לשון הדוגמא הראשונה.

^כז ת1: גלוי. וכך ד (גם פ, ק). אך זהו שינוי המשמעות.

^כח א1: שנתן. וכך היה בא׳ ובב9 ותוקן כבפנים.

^כט בד׳ לית מ׳וחזר׳. אך מדובר על יותר מאחד.

^ל ב1, ת2: לים.

^לא ד (גם ק): בשיירא. אך זוהי צורה ארמית, ורבנו כותב בעברית.

^לב בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^לג ב1: משענתו. וכך ד (גם ק).

^לד ב1: הרופאים.

^לה בב1, ת2-1 נוסף: ואם. וכך ד (גם פ, ק).

^לו בב1 לית.

^לז ד (מ׳עמד׳): מחולי שנתן בו המתנה נרפא. שינוי לשון שלא לצורך.

^לח בד׳ נוסף: הזה. ואין בכך צורך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון